עניין אחד הוא לשלב שיטות יצירתיות בהוראה באוניברסיטה, או לכלול כמה שיטות אומנותיות במסגרות ספציפיות של הוראה ולמידה, אבל עניין אחר לגמרי הוא ליזום ולקיים שיתוף פעולה בין-תחומי קונקרטי עם אמנים, בהקשר של האקדמיה. שיתוף פעולה כזה תלוי לעיתים קרובות במחויבות הספציפית של אדם מסוים, שתקבע אם הפרויקט יצליח או ייכשל. יחד עם הפוטנציאל הגדול ששיתוף הפעולה עם אמנים טומן בחובו, יש בו אתגרים פוטנציאליים, ועל מנת להצליח לשלב בין אמנות ואקדמיה, יש  צורך בהבהרות.

​

היקף שיתוף הפעולה ומטרותיו

​

המטרות של שיתוף פעולה בהקשר זה עשויות להיות רבות-פנים, ולכן יש צורך במשא ומתן מדויק בין כל הצדדים המעורבים: שיתוף פעולה יכול להיות מוגבל להפקה של תוצרים אומנותיים, או הוא עשוי להתמקד ביעדים טיפוליים כמו למשל, חיזוק האישיות, או לנסות להגיע כלל האוניברסיטה או כלל הציבור על מנת לזום שינויים. עבור האמן, שיתוף פעולה עם האוניברסיטה עשוי להציע הכנסה נוספת, חשיפה לקבוצת יעד חדשה וקהל רחב, וגם לפתח מיומנויות חדשות לקדם שינויים חברתיים ופוליטיים.

משימותיהם של האומנים המעורבים בהוראה עשויות לנוע בין תמיכה בתהליך יצירתי של הלומדים, ועד לביצוע היצירות עצמן. שיתוף הפעולה יכול להיות ארוך-טווח או מוגבל להתערבות אחת. משא ומתן שיש לעשות, הוא צעד ראשון חשוב בשיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לאומנות. מחד זהו משא ומתן הכרחי, כי יש צורך להפעיל משאבים המאפשרים שיתוף פעולה מלכתחילה. מאידך, בדרך כלל, מורים באוניברסיטה ואמנים שאיתם הם עובדים, פועלים באופן עצמאי והמסגרות ותהליכי הלמידה הם בשליטתם. חופש זה מחייב הבהרות ומשא ומתן. שיתופי פעולה בין אנשי אקדמיה לאמנים עשויים להעשיר את תהליך הלמידה שכן הצדדים המעורבים מציבים דרישות שונות מאוד לעבודתם. בעוד שהסביבה האקדמית מעריכה את התוצאה הסופית, את הצלחת הסטודנט לרכוש ידע, האמנות מתמקדת יותר בתהליך העבודה ובהתפתחות האישית.

​

אתגרי הוראה משותפת

​

תנאי חשוב לעבודה משותפת של מורים ואומנים הוא פיתוח משותף של רעיון הפרויקט. עיצוב משותף של הפרויקט ככזה שכולל תקשורת שוטפת, עוזר להתגבר על חסמים אישיים מקדם את מימוש הפוטנציאל שלו. בעיקרון אפשר להניח, כי ברוב האוניברסיטאות יש מעט ידע באומנות והן יכולות להיתרם על ידי האמנים. במקביל, אפשר להניח כי לאומנים רבים יש ניסיון מועט בתחומי ההוראה באוניברסיטאות והם יכולים להיתרם מכך.

מאידך, חוסר המודעות להבדלים אלה עלולה לגרום לקשיים. חשוב במיוחד שאנשי אקדמיה ילמדו על מטרותיה ועל שיטותיה של עבודה אומנותית. ידע זה, שאמנים לא תמיד ששים לפרט, יכול לסייע למורים להבין טוב יותר את התרומה של שיתוף הפעולה שלהם עם אמנים.

יש לחזור ולהבהיר את הדברים באופן שוטף לשם כך חשוב ליצור מרחב לתקשורת בין המורים לבין האמנים שעובדים ביחד.

חשוב לזכור ולהבהיר לסטודנטים כי בסיום הפרויקט, התוצר יכול להיות שונה מהרעיון ההתחלתי. מה שחשוב בפרויקט הוא התהליך, והמוצר כפוף אליו. בחיים השוטפים של אוניברסיטאות, התוצרים הם סטנדרטיים למדי ובדרך כלל הם עומדים בהערכה (ציונים). לכן מורים אינם מנוסים בהתמודדות עם מוצרים שחורגים מציפיותיהם. חשוב לזכור כי הפוטנציאל היצירתי של גישה מבוססת-אמנות טמון בדיוק בתוצרים הבלתי צפויים, ובעיקר בתפיסה של התהליך כמוקד הלמידה.

​

זאת ועוד, יש להבהיר מראש עם האמנים את הדרישות ואת אופן התייחסות ללומדים. הדבר רלוונטי במיוחד כאשר בפרויקט מעורבים לא רק סטודנטים אלא לקוחות של שירותים חברתיים וחברי קהילה. לאמנים אין הכשרה לאינטראקציה עם לקוחות, ולכן, המורים צריכים להיות האחראים לקשר עם לומדים אלה ולהנחות את האמנים כיצד לנהל את היחסים איתם.